התוף בחברה השבטית

התוף הינו בין כלי הנגינה הראשונים, שליוו את האדם משחר האנושות בעבר בכל התרבויות השבטיות  , תופים שימשו בעיקר לטקסים ולהעברת מסרים. האינדיאנים השתמשו ועדיין משתמשים בתופים לטקסים . תוף האינדיני מורכב בדרך כלל מעץ ועור מתוח של אייל או  תאו היוצר תיבת תהודה , ביסודו התוף משמש לריפוי במעגל מתופפים  אם תינתן לסובבי המעגל את האפשרות לנגן , או להפיק מקצב משלהם קרוב לוודאי שהמקצב יהיה שונה  ממתופף למתופף. לכל  אדם מנגינה משל עצמו  ותיבת התהודה  – התוף, משמשת אותו להפיק את מקצב המיית הלב שלו , כך שלמעשה היא מחקה  אתו .

מעגל  מתופפים  משמש במה  לתהודת הלב של כל אחד מהסובבים   וגם משמש ככלי ריפוי ואיזון ליצירת הרמוניה  בין סובבי המעגל .
יש בו במעגל המתופפים  מקום למקצב המנהיג  הנותן את הטון  וכשהאחרים מאמצים אותו  יכול מקצבו של המנהיג להשתנות . יכולים להיות מספר מקצבים  לקבוצות שונות  בתוך המעגל .  הניגון המשותף שמבטא את  הקואורדינציה , ההתאמה  והשיתוף  בין סובבי המעגל  , הוא זה היוצר את חווית הביחד  את האנסמבל .

מעגל מתופפים  יכול לשמש ככלי חוויתי  מאין כמוהו  , בסדנאות  ה [Outdoor training  [O.D.T  תוך פיתוח  הקשבה  הדדית  ללימוד ובניית התיאום   וההרמוניה   בין חברי קבוצה הסובבת למעגל משותף אחד.